add card slots; add kaddish en->he

resen/kaddish/index.html

@@ -409,7 +409,7 @@
             יחד עם הניקוד והפיסוק המקוריים שנשמרו, נוצרת תפילה חדשה הנקראת במצלול הקדיש.
         </p>
         <p>
-            בשביל להקליד תפילה חדשה יש להשתמש במכשיר עם מקדלת ולהעבירה לעברית. בשביל לשמוע את התפילה, יש לוודא שמתוקנת במכשירכם ערכת קול עברית או להשתמש בדפדפן Chrome או Edge.
+            בשביל להקליד תפילה חדשה יש להשתמש במכשיר עם מקדלת. בשביל לשמוע את התפילה, יש לוודא שמתוקנת במכשירכם ערכת קול עברית או להשתמש בדפדפן Chrome או Edge.
         </p>
         <p>
             גופן כתב היד מכתב ידו של שגיא עידן ז"ל, מיזם

resen/kaddish/script.js

@@ -26,6 +26,11 @@ const prefix = `
 `
 const caret_char = '_'
 
+const en = 'qwertyuiopasdfghjkl;zxcvbnm,.'
+const he = 'ץןקראטותםפשדגכעיחלךףזסבהנמצתץ'
+
+const keymap = {}
+for (let i = 0; i < Math.min(en.length, he.length); i++) keymap[en[i]] = he[i]
 const nikud_pisuk = kaddish.match(/[א-ת][^א-ת]*/g).map(m => m.slice(1))
 const prefix_chars = prefix.match(/[א-ת]/g)
 console.log(nikud_pisuk.length, prefix_chars.length + document.querySelectorAll('svg text').length)
@@ -51,8 +56,8 @@ document.addEventListener('keydown', event => {
         return
     const chars = [...document.querySelectorAll('svg text:not(:empty)')]
     const current = chars.pop()
-    if (event.key.match(/[א-ת]/) && current.textContent == caret_char) {
-        current.textContent = event.key
+    if (event.key.match(/[א-תa-zA-Z;,.]/) && current.textContent == caret_char) {
+        current.textContent = keymap[event.key.toLowerCase()] || event.key
         let caret = update_caret(current)
         if (!caret && !play.classList.contains('on'))
             play.click()

resen/psychosophy/index.html

@@ -17,10 +17,10 @@
     <script>make_header()</script>
     <article>
     <div id="diamond">
-        <a href="#card1"><img src="media/scavengers.png" alt="קלף אוכלי הנבלות - אביר הנוצות"></a>
-        <a href="#card2"><img src="media/oracle.png" alt="קלף האורקל - מלכת העיניים"></a>
-        <a href="#card3"><img src="media/swirl.png" alt="קלף הסחרור - שלוש נוצות"></a>
-        <a href="#card4"><img src="media/diver.png" alt="קלף האמודאי - נסיך העיניים"></a>
+        <a href="#card1"><figure><img src="media/scavengers.png" alt="קלף אוכלי הנבלות - אביר הנוצות"><figcaption>1. קלף ה"נושא"</figcaption></figure></a>
+        <a href="#card2"><figure><img src="media/oracle.png" alt="קלף האורקל - מלכת העיניים"><figcaption>2. קלף ה"תומך"</figcaption></figure></a>
+        <a href="#card3"><figure><img src="media/swirl.png" alt="קלף הסחרור - שלוש נוצות"><figcaption>3. קלף ה"חוסם"</figcaption></figure></a>
+        <a href="#card4"><figure><img src="media/diver.png" alt="קלף האמודאי - נסיך העיניים"><figcaption>4. קלף ה"אני"</figcaption></figure></a>
     </div>
     <h3><a href="https://www.psychosophytarotcards.com">קלפי הפסיכוסופיה</a> - פתיחה בנושא קמעות - ראיון</h3>
     <p><b>מנחם:</b> בפתיחה המרובעת שלנו, של ארבעה קלפים, הקלף הראשון הוא קלף הנושא, של השאלה. כי אחת הבעיות, כמו שהיידגר אמר לנו, שזה לא התשובה. כבר דרך השאלה אתה מציב את עצמך בתוך מרחב מסוים. השאלה עצמה מכילה את הלוגיקה שלה, ואפשר לפתוח את זה. ואז יש שני קלפים של האדם, של הפרשנות - החיובי והשלילי, המרחב הדיאלקטי שבו התודעה מתחילה להיות מעורבת. ואז יש לנו את קלף הפרספקטיבה.</p>
@@ -32,30 +32,30 @@ <h3><a href="https://www.psychosophytarotcards.com">קלפי הפסיכוסופ
     <h3 id="card1">1. קלף ה"נושא" - מייצג את השאלה, ויהווה את מרכז התוכן אליו הפתיחה כולה תתייחס</h3>
     <p><b>מנחם:</b> פרספקטיבה מעניינת לדבר על קמעות דרך אוכלי הנבלות, ואו. נגיד שהקלף הזה הוא קודם כל שייך לסדרת ה"קיום". נוצות זו סדרה שעוסקת ב־יש, בקיום, מה יש במשמעות קיומית.</p>
     <p><b>מיתר:</b> מציאות אכזרית שנבנית כמאבק על כמות מוגבלת של משאבים. זה קלף הישרדות. מעניין בהקשר של קמעות.</p>
-    <blockquote class="pull">"יש משהו בקמע שמאוד מחובר לצרכים האנושיים של הקיום שלנו. גם במובן של להעניק לנו ביטחון, שזה תנאי לאינטימיות. וגם במובן של להעניק איזושהי מסגרת."</blockquote>
+    <blockquote class="pull">יש משהו בקמע שמאוד מחובר לצרכים האנושיים של הקיום שלנו. גם במובן של להעניק לנו ביטחון, שזה תנאי לאינטימיות. וגם במובן של להעניק איזושהי מסגרת.</blockquote>
     <p><b>מנחם:</b> זה מחבר אותנו מאוד לצורך. שאלת היחסים בין הקמעות לצרכים שלנו. לא רק במובן הנפשי של נחמה, אלא גם לפרנסה, לזוגיות. יש משהו בקמע שמאוד מחובר לצרכים האנושיים של הקיום שלנו. גם במובן של להעניק לנו ביטחון, שזה תנאי לאינטימיות. וגם במובן של להעניק איזושהי מסגרת.
         בקלפי הטארוט יש את קלפי המסע, המספרים, מאחד עד עשר, וזה סיפור מסע כזה, ואז ארבע פונקציות. כאשר הפונקצייה הראשונה זה המפגש עם העולם - והמפגש הראשון הוא הלם וכו׳. וזה פונקצייה של הישרדות. מה שמאפיין את ההישרדות זה שהעולם הערכי הוא redundant, אתה מוכן לוותר עליו בקלות כי אתה צריך לעשות מה שצריך ולא מה שראוי. זה מן רגע פרובלמטי כזה שמאפיין את מצב ההישרדות. כל קלפי ההישרדות פועלים מתוך ההיגיון הזה, שיש השהיה או הימנעות ממחשבות שהן גדולות יותר ממה שאני צריך כדי להסתדר. הדבר הנוסף לגבי עניין הצורך זה שזה לא שהערך נעלם שם לחלוטין, כי חלק מהמאבק הוא מה הדבר שמצריך שימור.
         זה התחיל מהמקום שדיברנו [מנחם ואבינועם] על זה שאנשים נטפלים למישהו ומנצלים את החלש וצובאים עליו ומפילים עליו את האשמה. הכוח של ההמון שפוגע במישהו. אחד הדברים שאותי עניינו באוכלי הנבלות, זה הפונקצייה האקולוגית שלהם, שהם בעצם שייכים לתהליך של הניקוי של הטבע, ושל הפצת המחלות ושל הריקבון. יש להם כן פונקצייה כמעט היגיינית. והדבר השני שעניין אותי זה מה שהיום אנחנו קוראים לו flat ontology, העמדה שבה אתה לא בוחל בדבר. אני חושב שהרבה יוצרים נמצאים בעמדה דומה. אוכל הנבלות רואה בכל דבר אוכל, הוא לא שופט, "טוב לי, נעים לי, אני אוהב את זה, אני לא". האטיטיוד של אוכל הנבלות היא של "הכול אותו דבר" ומתוך ההתכוונות והפעולה הוא נהפך לבעל משמעות. הפגר הופך למזין. האכילה המגעילה של הפגר הופכת להיות בריאות הטבע. אז המשחק הזה היה חשוב ב־undertone של הקלף. כל מיני מנגנונים מתווכים ועוצרים אותנו מלגעת בחיים בשם הערכים הבורגניים.</p>
     <p><b>מיתר:</b> החליפה המעונבת שם ברקע היא מאוד חזקה, אי אפשר להתעלם ממנה.</p>
     <p><b>מנחם:</b> נכון. תשימי לב שהחליפה מאחורה והעט מקדימה. הרעיון שיש תיווך, "לפני שתתחיל את החיים, קח עט - ותחתום". בין העניבה לעט שישפוט אותך יש מרחב מחיה מעניין, שזה מה שניסינו לייצג. לקחת פגר ולהפוך אותו להזנה. בתוך המקום הזה הקלף הזה פועל.</p>
     <p><b>מיתר:</b> זה מעין היפוך תפקידים כלשהו, היפוך רעיוני. המעונבות המהוקצעת היא באיזה אופן הנבלה, הטרפה האמיתית.</p>
-    <blockquote class="pull">"אנחנו מתחילים את החיים מראש בתוך ההגבלה, של החוזה ושל השופט, בתוך המבט של האחר. דרך הקלף הזה, אולי השאלה שמופנית אלינו זה - איפה אנחנו ממקמים את הקמע? - האם בצד של המשמעות של הקמע? מה שכתוב עם העט ומה שהפרשן עם העניבה יגיד? או שבעצם הקמע הוא באזור שבין העט והאיש עם החליפה? בין ההסדרות ומנגנוני ההסדרה."</blockquote>
+    <blockquote class="pull">אנחנו מתחילים את החיים מראש בתוך ההגבלה, של החוזה ושל השופט, בתוך המבט של האחר. דרך הקלף הזה, אולי השאלה שמופנית אלינו זה - איפה אנחנו ממקמים את הקמע? - האם בצד של המשמעות של הקמע? מה שכתוב עם העט ומה שהפרשן עם העניבה יגיד? או שבעצם הקמע הוא באזור שבין העט והאיש עם החליפה? בין ההסדרות ומנגנוני ההסדרה.</blockquote>
     <p><b>מנחם:</b> אנחנו מתחילים את החיים מראש בתוך ההגבלה, של החוזה ושל השופט, בתוך המבט של האחר. דרך הקלף הזה, אולי השאלה שמופנית אלינו זה - איפה אנחנו ממקמים את הקמע? - האם בצד של המשמעות של הקמע? מה שכתוב עם העט ומה שהפרשן עם העניבה יגיד? או שבעצם הקמע הוא באזור שבין העט והאיש עם החליפה? בין ההסדרות ומנגנוני ההסדרה. כי הקמעות גם עושים שימוש בשיירים, זה לא נדיר שהקמע שייך ללוגיקה של השיירים שנושאים איתם את המשמעות. כי הוא לא הדבר. הוא התמצית, המכיל של משהו. הקלף מחזיר אלינו שאלה - הקמע שאתם מדברים עליו, האם זה הכתיבת קמעות? המכירת קמעות? או המקום שבו הקמע שייך לשרשרת המזון הרוחנית שבה אנחנו נדרשים לפעמים גם לסתום את האף.</p>
     <p><b>אבינועם:</b> זה למקם את הקמע במקום של ההישרדות, במקום של בני האדם מתוך החיים הקשים והאתגרים מתקשר לצורך להיאחז במשהו, באמונה. בא מישהו ונותן לך דבר, ואומר שזה יביא לך "ככה וככה".</p>
     <p><b>מנחם:</b> זה קלף של ריבוי, זה לא "אוכל הנבלות", אלא זה "אוכלי הנבלות". אחד הדברים שאנחנו מדברים עליהם זה על הכוח של ה־הרבה, של הלהקה. אוכלי הנבלות באים בלהקה, הם לא ציידים, ויש משהו מן המשותף - הקמעות הם לא פרסונליים, למרות שזה ההתכוונות שלי, ואני שעושה שימוש. זה מפנה לקטגוריה של המשותף. הקמע, למרות שהוא אישי ופרטי, זה שם אותך בתוך להקה, קבוצה, מרחב שהוא גדול ממך. אתה לא יכול לדאוג לניקיון ולאקולוגיה של העולם לבד, זו פעולה שנדרש לה הכוח של ה־הרבה. חלק מהפעולות, אנחנו מביאים את כל הידע של העולם, הולכים לסינים, לזן בודהיזם, אריסטו ומביאים מהכול. כי המחשבה משותפת. אנחנו שותפים במוטיבציות של השאיפה אל הטוב, הריבוי והשיתוף.</p>
 
     <div class="images">
         <img src="media/oracle.png" alt="קלף האורקל - מלכת העיניים">
     </div>
-    <h3 id="card2">2. קלף "התומך" - מה מחזק אותנו ביחס לנושא השאלה? (תזה)</h3>
+    <h3 id="card2">2. קלף ה"תומך" - מה מחזק אותנו ביחס לנושא השאלה? (תזה)</h3>
     <p><b>אבינועם:</b> נקרא אותו באופן חיובי, כי הוא נמצא בצד של התומך. יש בו באר, מטאפורה של הנפש. מה שהדמות יכולה לעשות זה לצלול לקרקעית הבאר ולהציף כל מיני דברים, טראומות, למשל, אל האור. אם מדברים על פסיכומאגיה או אפקט של קמע, אפשר לטעון שזה בא ממקור מומצא, שקרי או מונפץ, אבל הפעולה שזה עושה על האדם שמקבל את הקמע פותחת לו אפשרות לריפוי, נותנת לו כוח. זה גם מלכת העיניים, עיניים זה סמל המוסר, והמלכה זה קלף מימוש, זה מקום שהוא פגיע. הביאו לי נבואה, וזה משפיע עליי באופן חיובי.</p>
     <p><b>מנחם:</b> סדרת העיניים [בקלפי הפסיכוסופיה] היא סדרת המוסר. מוסר זה המרחב שבו אנחנו שופטים פעולות. נותנים ערך לפעולה שלנו. והקלף הזה מתכתב עם קלף האידאה, הקלף שמגלם את התחום הטהור. הוא מהדהד אותו כי העיגול של הבאר, כמו האידאה - חתוכה מהפריים, היא גדולה מהחיים. להגיד שאי אפשר לתפוס את הכול. זו תובנה גדולה גם לגבי העיסוק בקמעות, כי הוא אומר - אני לוקח אתכם ל־beyond. בגלל שהפעולה בתחום המוסר מתייחסת למניעים, והם קשורים למבנה עומק, הם מגיעים מבפנים. והאורקל, שצופה פני עתיד, זה לא שהיא רואה את העתיד, אלא כמו שאבינועם אמר, פעולה של להעלות ולהתמודד עם משקעים כמה שאמור לפתוח את העתיד. כי שוב, אתה מבין את הלוגיקה של הדבר, לא הפשט. זה לא מגדת עתידות.</p>
     <p><b>מיתר:</b> אני לא יכולה שלא לחשוב על המדוזה, עם שיער הנחשים, מיתולוגיה בה הראש שלה כרות בהרבה ייצוגים.</p>
     <p><b>מנחם:</b> זה גם הרעיון שאתה לא יכול להפסיק. כל דבר מוציא עוד דבר. גם היא מקפיאה אותך. אגב, זה רפרנס מעניין למדוזה - המפגש שמשאיר אותך באלם. לאקאן נתן לזה שם - טראומה. המקום שבו אי אפשר לדבר. אנחנו באמת לא מדברים על מרחב שהוא חושני, זה לא שאני רואה את העתיד או יודע את מה שאני לא יודע. זה גם מה שהקמע רוצה לקחת אותנו אליו, לראות עם עיניים עצומות ולשמוע בקשב. הרעיון של להציף, לעבוד עם משקעים. הקלף מדבר על לעמוד בפתח של העתיד. מה שהאורקל עושה, כמובן שייך לאורקל של דלפי, מושג עם מסורת פילוסופית קריטית, כי זה הסימון של סוקרטס כמי שיודע והמשחק עם יודע־לא־יודע. זה מעניין לחשוב שהקמע "יודע ולא יודע" בו זמנית. מנגנוני הידיעה שלו הם לא דרך ידיעה שכלית ולא דרך הכרה חושית. הקמע הוא בפונקצייה של לארגן את כל משקעי העבר שלך ולהציף אותם, לאפשר לך להתמודד אותם.</p>
     <p><b>אבינועם:</b> היא לא רואה מהעיניים. הם בלי אישונים והעין מופיעה מהאבן, מהגוש. מהעומק.</p>
     <p><b>מנחם:</b> הרקע שנעלם הוא גם מעניין. בדרך כלל כדי שיהיה משמעות לדברים, וזה יכול להיות טייק מעניין על קמע. המצית הזאת, יש לה משמעות, כי היא בתוך קונטקסט, בתוך עולם. כלומר, אנחנו מייצרים משמעות כשאנחנו ממקמים דברים בתוך הקשר. אני חושב שהקמע נושא את הכוח שלו בתוך עצמו. הוא לא צריך את ההקשר שבתוכו הוא יהיה בעל משמעות. זה מין אובייקט מיוחד. הם באים עם הזמן והחלל שלהם, הם לא צריכים שמישהו יביא זמן וחלל כדי שהם יתחילו לתפקד. הם עצמם נושאים את הזמן והחלל כמעט כמו מונדה אצל לייבניץ. אז אני חושב שגם פה בהקשר הזה, מה שהאורקל מצביעה עליו, זה שהיא מתנתקת מההקשר, מהעולם, כי היא עוצמת עיניים והפעולה שלה היא באמת פעולה פנימית, אבל יקומית. היא מחוללת יקום מתוך ההשתקעות פנימה. ואני חושב שיש משהו שמהדהד את הדבר הזה גם בקמע. הוא אובייקט ייחודי שבהרבה מובנים קורא תיגר על הקשרים, אתה יכול לקחת אותו לכל מקום, הוא יכול לפעול בכל הקשר. יש את המעמד האקס־טריטוריאלי של הקמע שיכול להיות שהקלף הזה גם רוצה להזכיר לנו.</p>
     <p><b>מיתר:</b> מעניין אגב שהזכרת את המונדה של לייבניץ, כי חשבתי על זה קצת בהקשר של הפתית שלג דווקא [גרסת קלף שלא נכנס לחפיסה]. במובן הזה, הצומת שמחזיק את כל הדרכים לרגע ומקבל את הצורה הייחודית שלו. האובייקט שמשתכפל גם עד אין קץ, מחזיק את תכונת היותו כמונדה.</p>
-    <blockquote class="pull">"הנבואה פה היא לא "ידיעת העתיד", אלא הבנת ההווה כמשהו שמכיל את העבר והעתיד."</blockquote>
+    <blockquote class="pull">הנבואה פה היא לא "ידיעת העתיד", אלא הבנת ההווה כמשהו שמכיל את העבר והעתיד.</blockquote>
     <p><b>מנחם:</b> ובואי נזכור את הדבר הכי חשוב, המונדה היא האמת, היא לא רק היחידה האוטונומית, האוטרקטית, אלא היא גם מכילה את האמת באופן אנליטי, וזה שוב הפעולה של האורקל, זה הפעולה שאנחנו עושים. אם תשימו לב, זה לא "אנחנו חוזים את העתיד", אנחנו באמת משתקעים עוד ועוד כדי לפתוח ועוד דברים ומציפים דברים כדי להבין. הנבואה פה היא לא "ידיעת העתיד", אלא הבנת ההווה כמשהו שמכיל את העבר והעתיד. את המגע עם העתיד והמגע עם העבר.</p>
 
     <div class="images">