add missing files for amit/katsenstein

oulipoh · Oct 15, 2024 · 5e3970c · 5e3970c
1 parent f29dc5d
commit 5e3970c
Show file tree

Hide file tree

Showing 2 changed files with 50 additions and 0 deletions.
diff --git a/resen/receptacle/index.html b/resen/receptacle/index.html
@@ -0,0 +1,50 @@
+<!DOCTYPE html>
+<html lang="he" dir="rtl">
+<head>
+    <meta charset="UTF-8">
+    <meta name="viewport" content="width=device-width, initial-scale=1">
+    <link rel="preload" href="../fonts/MiriamLibre-Regular.woff2" as="font" type="font/woff2" crossorigin>
+    <link rel="preload" href="../fonts/DavidLibre-Medium.woff2" as="font" type="font/woff2" crossorigin>
+    <link rel="stylesheet" href="../style.css">
+    <script src="../pages.js"></script>
+    <link rel="icon" href="../media/resen.svg">
+    <meta property="og:image" content="https://oulipoh.com/resen/receptacle/snippet">
+    <noscript><style>body {visibility: visible}</style></noscript>
+</head>
+<body onload="document.body.style.visibility = 'visible'">
+    <script>make_header()</script>
+    <h4>תמלול מעובד מתוך ריאיון עם אורי קצנשטיין</h4>
+    <p class="textblock">
+    זה מציק. הוקמה גדר, שמתי חציר על הרצפה. גבול או תחום בין הומור שדוני לפחד אמיתי. טיפה דתית. אצן על
+מגרש הספורט, דרך נשיא המדינה, דרך רוכב ברודאו, או דרך משהו שאנחנו בעצם עושים כאן עכשיו. פחות
+ממאה שנה. תחום דמדומים. הריח המתוק. תקופה יחסית ארוכה אבל בוא נגיד לא הכי משמעותית. כל רגע
+בעצם הוא עומד להישרף. שמה קיבלנו בשביל זה כסף, קראנו לזה עבודה. בניין כזה, בית. שעות מאוד מאוחרות.
+נייר לבן. תזזית. ריחוף ועדנה. ריאקצייה בין המכניסטי לבין הידני־גופני. משהו הולך לקרות. רגישויות שמנחות
+אותי. אוטוטו זה עלול לקרות. אבות אבותינו. מנפץ אותה אל הקיר. גודל, רוחב, עומק, כלי קיבולת, אורך זרוע.
+קרש של קצבים עם כריש ללא ראש. המצאי הזה של המכונות. הוא הסריח. הֶרכבים תל אביביים של כל מיני
+ילדים שונים ומשונים. הסכין הזאת ריחפה בתנועה שמאלה וימינה מעל הדבר. כולם עברו לקולנוע. הייתה כאן
+מלחמה. לא וירטואוז מספיק. היומיום היה לו אפקט הרבה יותר גורס מהפעילות האומנותית. התחלתי להחליא
+כלים. כאן זה בעצם פסל. מופעים, פעולות. כאן הדם ממוקד יותר, הוא לא נשפך, הוא בלתי נגיע, הוא נמצא בתוך
+כלי קיבולת שמחזיק אותו. ירכתי הברונקס. המוני בני אדם במצב של לחץ. כל כך מגעיל? אני לא מדגמן אלימות,
+אני ממש נוגע בה. מה שבעצם אני בונה בבוטום־ליין שלו זה בעצם מין מערכת תופים מאוד גדולה. כלי קיבולת
+שיוכל לאכלס את הסאונד המיוחד. זה האבטיפוס שלו. מספר שירים. תהליך של חידוד וטיפה. אני בדרך כלל בא
+עם המילים. המקלות האלה ממותקנים על ציר מרכזי אחד שניתן לנייע אותו על ידי ידית. הדברים מאוד רועשים
+ומסוכנים. שישים או שבעים. אני מרגיש שאני משמש. אני משתמש בחתיכת בשר ספציפית. החומרים בחלקם
+הגדול מאוד מנוגדים. כמו מין סטירה כזאת. למים בעצם אין זיכרון, אני קורא לזה חומר ללא זיכרון, הוא יכול לקבל
+צורה של כל כלי קיבולת.
+    </p>
+    <br>
+    <p>
+        הטקסט לעיל חובר עבור "מי בא אחרינו - אירוע אומנות רב־תחומית ברוחו של האומן אורי קצנשטיין", שהתרחש
+במרכז לאומנות דיגיטלית בחולון, אוקטובר 2022. הפסקה שלמעלה עשויה כולה מהתבטאויות שאמר אורי
+קצנשטיין, ז"ל, <a href="https://www.youtube.com/watch?v=erG69lKXT-U">בריאיון טלוויזיוני</a> באורך חצי שעה שערכה עימו ב־1991 דליה מנור. במהלך הצפייה ביוטיוב,
+ביטויים או משפטים שאמר קצנשטיין תפסו את תשומת ליבי, וגולגלו אל תוך הקשרים חדשים. תחילה חשבתי על
+העובדה שהוא ואני נולדנו שנינו בשבעה־עשר בפברואר, וחיפשתי התבטאויות שיכולתי אני עצמי לומר. לאחר מכן
+חיפשתי אמירות שיכולות לשמש ככתובת על מצבה (אפיטף), מה שבמהרה התחלף לציטוטים בפתיחה של שיר
+או ספר (אפיגרף). בהמשך דמיינתי שאני אוסף שרידים, חלקי גופות - כמו אלה שאפשר למצוא בעבודותיו -
+ומפיח חיים כפרנקנשטיין בקצנשטיין. לאחר שסיימתי, חילקתי את הרשימה שהצטברה לשתיים, וטרפתי את
+החלקים זה בזה, משפט מכאן ומשפט מכאן.
+    </p>
+    <script>make_footer()</script>
+</body>
+</html>
diff --git a/resen/receptacle/snippet b/resen/receptacle/snippet